מורן בר עושה סדר – הבלוג

כבר הספקתי לעלעל השבוע במספר בלוגים עם בטן מלאה על הספאם הפוליטי שהחלו לקבל עם התקרבות הבחירות. הנה למשל,שרון גפן, התעצבנה (בצדק) על הפניה הלא אישית, בלשון זכר, ממפלגת מרץ.

אז אפרים סנה, לא נפל למלכודת הזכר/ נקבה או השם הפרטי (בעיקר משום שהפניה אלי לא באמת אישית), אלא פשוט שלח לי מייל כחלק מרשימת תפוצה. ואני רק רוצה לדעת מהיכן, אדון אפריים, שלפת את כתובת המייל שלי.
תן לי ניחוש אחד ואני אענה שבלי קשר לזבל ששלחת לי ("חייבים להתעורר,לאחד כוחות ולחסל את הפשע,זה אפשרי" ?!), ממאגר שנקצר והתעלמת לגמרי מהעובדה שקצירת כתובות אינה לגיטימית ונאסרת בכל האתרים הגדולים (למרות הפסיקה ההפוכה בנושא ספידי-נט, שהצליחה להצביע בדיוק על החור הקיים בחקיקה בנושא), אדון סנה אתה גם מפנה אותי לאתר שלך, להרשם להלחם בפשיעה (תודה, כבר תרמתי במשרד), מפנה אותי לאתר "מקו" לראות כתבה זו או אחרת  וגם לפליקס של תפוז. העיקר שלא מדובר בפרסומת. באמת מזל.
המייל שממנו נשלחה ההודעה היה מ kora112@012.net.il (הלואי שמישהו יקצור את הכתובת הזו מפה וישלח לך מיילים ממפלגות אחרות) שנראה לי שלא ממש מזוהה עם אפרים סנה, אלא יותר כמו עם חברה שעוסקת במשלוח ספאם (הפליא אותי שאפילו ג'ימייל העביר אותו כהודעה לגיטימית).
וכך, מאמץ לו אפרים סנה את חופש הביטוי הפוליטי, אחד מאבני היסוד של מדינה דמוקרטית, כתירוץ לשלוח לי שטויות למייל (ואת השטויות האלו אפילו הג'ימייל שלי לא סינן).

אני כבר יודעת במי אני לא אבחר בבחירות הקרובות : באנשים שמתנהלת נגדם חקירה במשטרה, את אלו שניצלו מינית/נפשית/פיזית נשים תוך שימוש במעמדם. אני לא אבחר באלו שאחראיים להפסדים בקרנות הפנסיה של ההורים שלי (ושלי, אבל ניחא, אני מאמינה שהבורסה תתקן אותם עד שאגיע לגיל הרלוונטי), לא אבחר באלו שהאג'נדה הפוליטית שלהם משתנה כל יום שני וחמישי, או בעקבות כל טיל שפוגע בדרום הארץ (המושג "עוטף עזה" אידיוטי ומנכר, גורם לי לחלחלה כל פעם מחדש). אני גם לא אבחר באלו המתנדנדים בין מפלגות לפי הפופולריות של העומד בראשם רק כדי לשמור את הכיסא שלהם חם. והנה, אני כנראה גם לא אבחר באלו ששולחים לי זבל ופולשים לי לפרטיות לא פחות מאותם אלפי בעלי עסקים קטנים שנאלצו לסגור את עסקיהם כי אין להם את הלובי להוסיף סייגים לחוקים.
אז מי נשאר?

שבת שלום!

"בכמה שעות של צהרי יום שבת זרע צה"ל בעזה הרג והרס בממדים שפגיעות הקסאמים בכל שנותיהם לא התקרבו אליהם" כך מציג גדעון לוי במאמרו המתלהם בעיתון "הארץ" את היציאה למבצע "עופרת יצוקה". לדעתו, יש לחכות שמספר פגיעות הקאסמים בישובים יעלה, כדי להצדיק יציאה למבצע שישובי ה"תחת של המדינה" ייחלו לו ב- 6 השנים האחרונות, שבהן הם, בניגוד למר לוי, נמצאים במלחמה יומיומית. המלחמה שלהם, סליחה, שלנו, היא על הזכות לחיות, לעבוד, להתקיים בכבוד, לצאת, לבלות וללכת לישון בלי פחד. בעיני גדעון לוי, "שוב תגובותיה האלימות של ישראל, גם אם יש להן צידוק, חורגות מכל פרופורציה, חוצות כל קו אדום של אנושיות, מוסר, משפט בינלאומי ותבונה", כי כאמור, חמאס, על מחבליהם המתאבדים, השימוש הציני בילדים כמגנים אנושיים, וההסברה בצילומים מפוברקים של גופות (שמתגלות כאנשים חיים, שחקנים, בהמשך), הם אלו המשמשים לו כמודל למופת ההתנהגות ההומנית. בעיניו מדובר בקרב של דוד מול גוליית, כשהפעם ישראל בתפקיד הענק הרשע והחמאס בתור חסר הישע. אז זהו. שהם לא חסרי ישע – הם מצויידים בצבא של עשרות אלפים, בטילים , קסאם, גראד, מרגמות, נשק נ"ט,טילי נ"מ ועוד, שממררים את חיי תושבי הישובים בדרום. גדעון לוי מרגיש כי לא נזרע מספיק הרג והרס בישובים השוליים הללו, שיצדיקו יציאה למבצע צבאי מלא. הוא מחכה שיקרה עוד משהו. אולי הפגזה על בית ספר בעת לימודים? האיוולות בה מוצגת מדינת ישראל, בה מוצג הצבא (שאחי הקטן משרת בו, ושהוא נמצא שם עכשיו ואני חרדה ומפחדת עליו ועל חייו שם בכל רגע מאז הודיע לנו על מיקומו), בה מוצגים אנחנו, כעם, מצליחה להכעיס אותי ולגרום לי לחרוג מהמתינות הפוליטית בה אני אוחזת בשנים האחרונות. גדעון לוי החליט להיות פה ושגריר של חמאס, ובימים כאלו, חבל שהוא מקבל במה בעיתון "הארץ", בעמוד הראשון. בושה.

זו הסיסמא שמקימי גוגל התהדרו בה, לפני שהפכו למפלצת המשומנת שהם עכשיו . היום נזכרים כולם לומר שבכלל זו היתה בדיחה ולא הכרזת אתיות.. עכשיו גוגל עושה את זה רשמי: גוגל החליטו לעקוף את עקרון ה"נייטרליות ברשת" ולשלם על עדיפות בהעברת תוכן.

עקרון הנייטרליות ברשת הוא מאוד פשוט, ספקיות אינטרנט לא יתערבו בתוכן העובר ברשת ולא ייתנו עדיפות לתוכן מסויים על אחר. משמעות העקרון היא פשוטה, אין פרוטקציה ברשת!בגוגל החליטו שהם רוצים לעקוף את הסלקטורים, ופנו לשורה של ספקיות רשת, בהצעה לשלם להן עבור העדפת תוכן – כלומר, שגולשים שמנסים להגיע אל גוגל יקבלו "עדיפות" על פני גולשים שמחפשים משהו אחר. עד היום, גוגל היתה היחידה מהשלישיה הפותחת (האחרות הן מיקרוסופט ויאהו) שהתהדרה בדבקות בעיקרון הנייטרליות ובסיסמא "אל תהיה רע" אך בזאת היא מצטרפת לשתיים האחרות.

גוגל כבר מזמן נמצאת על כוונת הרגולטורים האמריקאים בכוונה לתבוע אותה על היותה מונופול, אך התקפלה בדיוק ברגע שהיתה צריכה להחליט אם לקנות את יאהו או לא. יאהו, מסתבר, אכלה אותה בגדול בעקבות מהלך זה ומספרים שהחברה עלולה לא לשרוד את המשבר הנוכחי.

מעבר לאיום הרגולטורים, גוגל נמצאת במשבר אמיתי שכן איבדה מערך המניה שלה קרוב ל400 דולר בשנה האחרונה. לשמחתנו, הפעם, ספקיות האינטרנט לא שיתפו פעולה עם גוגל.

באוסטרליה יחל בקרוב ניסוי סינון התכנים באינטרנט. האם ישראל היא הבאה בתור בניסוי?

חוק הצנזורה" או "הצעה להוספת סעיף 4ט לחוק התקשורת (בזק ושירותים)." היא הצעה שנועדה בבסיס לסנן אתרי תוכן פוגעני,פורנוגרפי,גס או אלים, אך במימושה הוא סעיף הבא לקטלג את הגולשים ולא לספק להם כלל גישה לאינטרנט אלא אם כן הם מסכימים לסינון התוכן "ספק גישה לאינטרנט לא יספק שירות גישה לרשת האינטרנט, אלא לאחר שקיבל הודעה מפורשת מאת המנוי אם ברצונו לקבל שירות סינון תכנים," .

בנוסף, מתעוררת הבעיה של השלכת עלות הסינון אל ספקי השירות, חברות האינטרנט, שכן, על פי החוק עד שירות סינון תכנים המסופק לפי סעיף זה, לא יגבה ספק גישה לאינטרנט תשלום נוסף, מעבר לתשלום שהוא גובה בעד שירות הגישה אל רשת האינטרנט" ."

ואז, דווקא שנראה שאי אפשר לרדת יותר נמוך, באה הפסקה הכי מטרידה בתיקון לחוק – "השר רשאי לקבוע הוראות לעניין בצוע סעיף זה, לרבות לענין מתכונת שירות סינון תכנים, יידוע מנויים בדבר שירות סינון תכנים, הדרכים למסירת הודעות מנוי ולשינוייה, ואופן זיהוי מנוי כבגיר" מה שכתוב פה, אם מישהו לא שם לב, אומר בעצם שהשר יקבע אילו תכנים מותרים, אילו יסוננו , מתי יסוננו, ואיך יודיעו על סינון התכנים הללו. כבר אמרנו אח גדול קודם?

ישראל באמת מוכנה להצטרף לניסוי? 

עוד בנושא : 

נייר העמדה של יהונתן קלינגר בנושא

האתר "NO CENSOR"

נייר העמדה של איגוד האינטרנט בנושא

בניגוד לכל הכתבות שנערכו בנושא, ההד הציבורי לו זכה התיקון לחוק התקשורת החדש בנוגע לדואר-זבל עדיין לא גרם להסתערות על בתי המשפט בתביעות (או שמא החוק השיג את שלו?). במדינות רבות אין חוקים ברורים לגבי שליחת Spam וגם במדינות בהן החוקים ברורים יש קושי עצום לאכוף את החוק מסיבות רבות: כמות השולחים היא עצומה ומאוד קשה לאתר את מקור השולח מאחר בעיקר כאשר כיום כל אדם יכול לפתוח חשבון דואר אלקטרוני חינם במקומות רבים – הוא יכול לשלוח ספאם, לסגור את החשבון ולפתוח חדש בשם אחר או אצל ספק אחר. למעשה, ניתן לשלוח דואר מכל מקום בו יש מחשב מחובר לאינטרנט והשולח לא חייב להזדהות וכן, מפרסמים מתוחכמים יכולים להסוות לחלוטין את המקום ממנו שלחו את ה Spam ולשלחו כאילו הגיע ממקור מהימן. לא חסרות שיטות, ובעיניי, האפקטיביות של החוק מוטלת בספק. לכן, החלטתי לגוון קצת ולפרסם פה את תגובתה של מנהלת חברה לשיווק ופרסום באמצעות אמצעים אלקטרוניים (היא ביקשה לשנות את ההגדרה "ספאמרית" לטייטל הנ"ל) לסמינריון בנושא שכתבתי לקראת כניסת התיקון לחוק התקשורת:

"אני לא מסכימה לכינוי 'ספאמרית' כי זה לא מה שאני עושה (ולמרות שזה לא מה שאני עושה – החוק החדש הולך לפגוע לי משמעותית בפרנסה, תיכף נגיע לזה) ואני בטח לא מצדדת בזכות לזבל…. בבקשה לשנות את הכותרת".

איך החוק החדש הולך לפגוע לי בפרנסה למרות שאפשר לקרוא לי "ספאמרית" בדיוק כמו לכל קורא אחר של מילים אלה? אני אסביר.
שלחתם בערב החג האחרון SMS 'חג שמח' או 'שנה טובה' לכל מכריכם בסלולארי? זה, לפי ה "ההגדרה", החוקית וה'וובית' – ספאם! העברתם לכל רשימת התפוצה שלכם תמונות של הילד הקטן? אתם ספאמרים, 'זבלנים' שהרי אף אחד מרשימת התפוצה לא הסכים במפורש לקבל מכם תמונות של הילד ואף אחד לא נתן לכם את כתובתו למטרה זו! דינכם, אם כן, צריף להיות מעל 200,000 ₪ קנס ופיצוי של מעל 1000 ₪ לכל אחד מהנמענים שירצו לעשות 'עליכם' רווח קל…
הדוגמא הזאת רק ממחישה את הבורות וחוסר ההבנה של המחוקק בטכנולוגיית הווב בכלל ושיווק בעידן המודרני בפרט, הכינוי 'ספאם', שהוא כינוי דמגוגי זול (בכלל, הטרמינולוגיה ברשת מאוד בעייתית, קונוטציות של מילים כמו 'דואר זבל', 'ספאם' או abuse רק תורמים לבורות) להרבה מאוד תחומים.
אני, למשל, כבר שנים מפעילה מערכות שיווק באמצעות מיילים, פקסים ומסרונים, ולא – אני לא עושה ספאם! אני שולחת פרסום רק לרשימות מאושרות , מקפידה להוציא אנשים מהתפוצה ושולחת רק תכנים מקובלים. למרות זאת – החוק החדש הולך לפגוע בפרנסה שלי בצורה משמעותית. למה? כי ההבנה של המחוקק בעולם האינטרנט דומה להבנתו של ילד בן 4 בתחום ייעוץ השקעות.
אם, בדומה לחוק האמריקאי, החוק היה מתייחס למי שאינו מאפשר הסרה מרשימת התפוצה, מי שמסתתר מאחורי שם אלמוני או מי ששולח תכנים בוטים – מקובל עלי. אבל החוק, במתכונתו הנוכחית מתייחס גם למי ששולח 'שנה טובה' ללקוחות שלו בפקס…
מדוע, לדעתי, החוק נכתב בצורה כזאת? כפופוליזם זול וחוסר הבנה משווע. הרבה יותר קל לפגוע בי, כי לי אין הרבה כסף להלחם מאשר במפיצי הפורנוגרפיה ברשת למשל. מה חמור יותר? פופ אפ של איברים אינטימיים של בחורות שמוצג לי או לילד שלי או הודעת אי מייל שמציעה לך חופש מרוכז לעובדים בספא באמירים? מה חמור יותר, מודעה בעיתון שמגייסת בחורות לזנות או הודעת פקס שמציעה את שירותי החברה לאיתור עובדים?
נו, באמת, בי פשוט קל וזול יותר להלחם, מאוד קל לפגוע בפרנסה שלי למרות שלא עשיתי רע לאף אחד. כמו שעדיף לחוקק חוקים נגד עישון שפוגעים בבעלי הפאבים החלשים מאשר לפעול נגד מפעלים שגורמים זהום הרבה יותר גרוע אבל שייכים לאנשים עם הרבה יותר כסף.
לא עשית רע? תשאלו, את מבזבזת זמן של אנשים, פולשת למרחב הפרטי שלהם… שטויות במיץ עגבניות. מבזבזת זמן? בדיוק שבריר השנייה לוקח לעשות 'del' לעובד שלא רוצה לקרוא את ההודעה, העובדה שהעובדים שלכם נמשכים לקרוא הודעת זבל ומבזבזים על זה חצי שעה ביום– הבעיה אצלם, תבחרו עובדים עם מוסר עבודה יותר גבוה שיעסקו בעבודה להם במקום לקרוא פרסומות !
פולשת למרחב הפרטי? פשוט שטויות. השתלת תוכן שיווקי במדיה לא פוגע בצרכן? פרסומות בטלוויזיה לא פולשות למרחב לכם? לא טוב לכם – תזפזפו או תמחקו. אנחנו לא חיים במדינה קומוניסטית לפני 50 שנה. אז נכון, פרסום בטלוויזיה קיים כבר שנים ולכן המחוקק והרגולטור מכירים את התחום טוב יותר ופרסום באינטרנט הוא חדש יחסית, אבל למה אני, כמשווקת, כעסק שנמצא בקדמת הבמה הטכנולוגית צריכה לסבל מחוסר המקצועיות המשווע של המחוקק? הודעת הדואר האלקטרוני מפריעה לכם? תתקינו אנטי ספאם, זה חינם,יעיל, פשוט, אבל הרבה פחות כיף מלהתבכיין או לקלל אותי חזרה ב"הסרה מהתפוצה"…. רק טכנולוגיה יכולה לנצח טכנולוגיה ובטח לא פופוליזם זול.
מה יקרה, כיצד נתמודד עם החוק? אני מניחה שחברות קטנות כמוני פשוט יצטרכו לשנות את עיסוקם בעוד שהספאמרים הגדולים, אלא שבאמת שולחים דואר זבל ויש להם יותר תקציבים בלהתמודד עם מחוקק דמגוג, פשוט יקדישו יותר אנרגיות בלעקוף את החוק, להסתיר את זהותם או למצוא דרכים עוקפות (למשל, לשלוח את המייל ממדינה אחרת). אז מה עשינו בזה? פגענו בפרנסה שלי ושל עוד אנשים שאני מפרנסת? יופי. עצרנו את דואר הזבל? בחיים לא. העברנו חוק שנוכל לנופף לו בציבור – כן. פתרנו בעיה? – בחיים לא. רק בזבזנו עוד מכספו של משלם המיסים. ככה נותנים אופציות ליזמים ישראלים לפרוח כדי שנוכל לעמוד בתחרות עם המזרח? נו, באמת, המדינה לא מערימה עלינו כבעלי עסקים מספיק קשיים גם ככה? בכוח לגרום לנו להעביר את הכישרון שלנו למקום אחר….?
ומה אם אנשים שקיבלו שירות טוב מהפרסומת שהם קיבלו? מה עם עסק שמצא עובדים דרך פרסומת שקיבל? מה עם המפרסם? זו לא זכותו להציע את מרכולתו לאנשים? האם אתם מבינים את המשמעות העמוקה יותר, ברמה המוסרית, החוקתית, של אימוץ החוק האירופאי, לפיו – לא תוכלו להעביר מסר לאנשים כל עוד הם לא נתנו לך הסכמה מפורשת לכך? זהו חופש ביטוי? זוהי דמוקרטיה? זה שוק חופשי (סליחה, אל תענו לי, לא קיבלתם הסכמה מפורשת ממני לשמוע אתכם… נו באמת…)
אם אדם מסתיר את זהותו כמפרסם או כשולח, מסתיר את היות ההודעה פרסומת, לא מאפשר הוצאה מהתפוצה או שולח תכנם לא הולמים (דנה מחכה לך חמה…) מקובל עלי שהחוק, כמו במודל האמריקאי יפעל נגדו, אבל במודל הנוכחי – פשוט אין היגיון ואין תועלת.

מדובר בבעלת עסק לשיווק המשרת שוק של 400,000 עסקים קטנים. בשבילה ובשביל הרבה אחרים בתחום החוק יהיה גזר דין סגירה. את התיקון לחוק האמור אפשר למצוא בקישור הזה