מורן בר עושה סדר – הבלוג

אני לא חושבת שאי-פעם זכיתי לראות מערכת בחירות שמתנהלת על גב החוסכים לפנסיה. אז ככה זה נראה אצלנו, בקצרה:
האוצר העלה הצעה ל "רשת בטחון", אחת מצומצמת של 4.5 מיליארד ש"ח, הפיצוי יינתן רק לבני 60 ומעלה עמיתי קופות הגמל, רק על הפסדים בעתיד ולא בעבר ובתנאי שלא ימשכו כספים עד ליציאה לפנסיה. כמו-כן הפיצוי ינתן לקרנות פנסיה שחוסכיהן מחזיקים בהן עד 1.7 מיליון שקל בלבד. מיד כל המועמדים לראשות הממשלה הנהנו בראשם והסכימו איתו. כולם היו מרוצים וגאים באחדות שהפגינה ההנהגה בלי להכניס את מערכת הבחירות לכיסו של הפנסיונר.

ואז, אולמרט היה שבוע בחו"ל, קצת לפני שהוא יאלץ (ככל הנראה) להתפטר מתפקידו והחליט להרחיב את הרשת לאחר איומי שביתה מצד ההסתדרות ולכלול בה פיצוי לגילאי 55 ומעלה על ההפסדים בחודשים האחרונים כולל קופות גמל ומנהלים, כלומר בכל אפיקי הפנסיה והעלה את עלות התכנית ל 20 מיליארד.. יו"ר ההסתדרות,עופר עיני, אף מקצין ומבקש פיצוי מלא גם על ההפסדים מתחילת השנה לחוסכים מעל גיל 55 בכל סוגי הפנסיות.
לאחר ששר האוצר, בר-און, הודיע כי לא יתמוך ולא יגיש לאישורה של הממשלה הצעה מורחבת של רשת הבטחון, הודיע רוה"מ שהוא יגיש את ההצעה. בוגר. ואז, הישיבה האחרונה שהיתה לפני מספר שעות, התפוצצה לאחר שיו"ר הועדה, אבישי ברוורמן הודיע שאינו מתכוון להעלות להצבעה את תוכנית החירום הכלכלית שגיבש האוצר. עכשיו כולם ברוגז כי בראון ניסה להעלות את הנושא להצבעה בכל אופן וטען לחוסר סמכותו של אבישי ברוורמן לבטלה, ולי סתם נראה כי נתניהו מנסה שוב לטרפד את האוצר בעזרת היו"ר.

כן, ככה זה נראה בפוליטיקה הישראלית. יש עקרונות ויש מעשים. לא חדש. אבל מה רשת בטחון, בכל מובן, תוכל להועיל לנו?כחוסכים?
אה, פה התשובה יותר קשה. מחד, רשת הבטחון אמורה לתת מענה למיתון הקרב, פתרון בזק לחוסכים המפסידים, אך מאידך, רשת כזו, בעיקר אם תהיה רחבה, תהיה כמו כפל קנס : שילמנו לקרנות כל השנים, ועכשיו אין להם מאיפה להחזיר לנו, אז נשלם שוב, אבל במיסים, ונכסה כך את החובות. ולא רק, מנהלי הקרנות, שהימרו בכספי המשקיעים בהם, ועכשיו לא יכולים להחזיר את הכספים, ימשיכו לסמוך על האוצר שיספק להם בטחון להמשיך להמר. אתם רואים את הלופ?

והכי חמור, הצלחנו שוב לשכוח את אלו שאין להם חסכונות כלל – ואל תתבלבלו, מדובר במאות אלפים. להם, אף אחד לא דואג כבר שנים ל"רשת בטחון"…

ואנקדוטה לא מצחיקה לסיום: צים, שנרכשה על ידי החברה לישראל (חברה ציבורית המחזיקה אשר משפחת עופר מחזיקה 53% ממניותיה, 18% ממניות החברה שייכות לבנק לאומי ויתר המניות מוחזקות על ידי הציבור) בעסקה שעשתה הד ציבורי רחב, רכשה לפני 4 שנים ספינות מחברה פרטית של סמי עופר בעלות של 820 מליון דולר ובעסקאות אחרות חכרה ספינות עודפות מחברות אחרות בשליטתו. עכשיו, כשצים נמצאת בהפסדים כבדים בשל הירידה במחירי ההובלות הימיות, מי לדעתכם הולך לממן את ההפסד הזה? ברור שהחברה הציבורית! הציבור שוב נפל ברשת והחברה לישראל תזרים את ההון הנדרש אלא אם כן יסכימו החברות לפתוח את הסכמי החכירה לתמחור מחדש. שקשוקה או לא שקשוקה?

אחרי שנים לא מעטות בהן כתבתי במעטה חשאיות בלוג אישי בישראבלוג, החלטתי לצאת לאור. אך כדי שאוצר המילים של קהל הקוראים שלי לא יורכב בעיקר מפקאצית, (להלן: Wל!ם XJ* 9קX3ה) החלטתי להעלות בלוג עצמאי וחיפשתי את הפלטפורמה האולטימטיבית.מדובר בטיול לא קצר ברשת. פה אני אנסה להראות לכם את דרך הקיצור – המדריך הקצר ליצירת בלוג עצמאי:

את הטרק שלי במעבה סבך הבלוגים, אתרי האחסון, שמות הדומיין, תגים, ספקיות אינטרנט ותבניות עיצוב – התחלתי ברכישת דומיין משלי (להלן: http://moranbar.com ) ב Go-daddy. למה בחרתי בהם? נכון, הם לא הכי זולים או מהירים, אבל הם נותנים פלטפורמה מתקדמת וברורה לניהול משאבי אחסון, מייל, שמות מתחם ועוד כל מיני פיצ'רים נחמדים (כמו בחירה באתר מבוסס MICROSOFT או LINUX, בחירה בין 3 בסיסי נתונים שונים עם אופציה לבחירה מרובה..).

בהתחלה ניסיתי לחפש עיצובים חינם ברשת – אך הם הסתכמו בכמה נסיונות עלובים של תבניות מזעזעות. עברתי לנסיון נואש של עיצוב עצמי – בעזרת כלים כמו PHOTOSHOP אך מהר מאוד הבנתי שפה בטוח אין לי סיכוי. החלטתי לחפש פלטפורמה נוחה, תומכת עברית, ולא מסובכת ללמידה. לפלטפורמת ה WORDPRESS הגעתי דרך שיחות עם בלוגרים וחיפוש בגוגל. את הבלוג הנסיוני שלי הרמתי בתוך אתר WORDPRESS ורק אחרי שלמדתי את הבסיס בניהול בלוג תחת האתר (במשך מספר ימים), הרגשתי מספיק בטוחה לקפוץ למים עם בלוג עצמאי.

ההורדה של ההתקנה של וורדפרס בעברית פשוטה ולכן עם הסברים ברורים לתקלות נפוצות ,אנשים טובים באמצע הדרך שמוכנים לעזור, ו FTP client נורמלי (בדמות FileZilla) ההתקנה לא ארכה יותר מכמה דקות ואפילו אפשרה לי לייבא את הפוסטים הישנים שלי. (ד"א המערכת תומכת גם ביבוא פוסטים מישראבלוג)

גם העיצוב של האתרים ניתן להורדה מתבניות שתורגמו לקהל הישראלי, כמובן בחינם, אבל פה מתחילים העניינים להסתבך: מעשרת התבניות שהורדתי בנסיון למצוא אחת ללא באגים ממשיים, לא מצאתי את המיוחלת. התבניות נראות לא גמורות (או שהן מיועדות לקהל מקצועי יותר שיודע לתכנת בPHP ודומיו), ונתקלתי בכאלו עם דפים מסויימים שלא ניתן לנהל, קישורים שלא מובילים לשום מקום ועוד כך וכך שגיאות בניהול. לכן,בינתיים, החלטתי להסתפק בעיצוב הנוכחי (עיצוב שמותאם ל google adsense, טפו טפו שרק יכניס לי כמה דולרים בחודש), עם דמיון וגמישות בכתיבה ועיצוב שעולים לי בשעות לא מעטות (גם של שינה, עכשיו כבר 00:45).

לתוצאה שאתם רואים פה עכשיו הגעתי אחרי מעבר בין שרת IIS7 של מיקרוסופט למוצר מבוסס LINUX שפתר לי בעיות לא מעטות בדרך, והרבה שינויים בקבצים, משחקי עיצוב וסכום לא מבוטל של ביטים ובייטים שדילגו מהאתר למחשב שלי וחזרה.
אם גם אתם בעניין הקמת בלוג עצמאי, שימו לב שהאתר שלכם מאוחסן על שרת LINUX, תומך ב PHP4.3 ומעלה ומחובר לבסיס נתונים מסוג MYSQL בגרסה 4.0 ומעלה. (פה היתרון הגדול של Go-daddy, שעונה על כל דרישות כאן במסגרת התשלום רק על הדומיין) ותעשו לעצמכם חיים קלים יותר. לא שיש לי משהו נגד ביל, הרי בעשר השנים האחרונות עבדתי בשבילו..

בשורה התחתונה – כי הגענו אליה – לא רע לי פה. אני מקוה שגם לכם יהיה מספיק טוב. אשמח לתגובות כמובן, אם יש שאלות או בקשות ניתן להפנות אלי בטופס בעמוד "צור קשר" (עוד וידג'ט שהצלחתי להתקין בהצלחה!).

בענן האינטרנט, שהוא יותר כמו עולם ומלואו, כבר מזמן אפשר למצוא דרך לקנות ולייצר סמים, לבנות פצצות ושלל פעולות שהחוק אוסר, ואפילו, אולי זו התופעה הכי מדאיגה, למצוא את הדרך והעידוד להתאבד.

נשאלת השאלה, למה? התשובה לכך מורכבת ומסובכת: בראש ובראשונה הסיבה היא שרשת האינטרנט היא עולם של תוכן. מקום בו כל אדם יכול לכתוב, לקרוא ולהגיב בלי להזדהות. מקום בו אפשר להיות אתה, אלטר אגו, או כל דמות וירטואלית אחרת. במילים אחרות – ביטים ובייטים שיוצרים פיקציה שלא ניתן לעמוד על כוונותיה האמיתיות, משאלותיה או האדם המפעיל אותה. העובדות האלו גורמת לבלבול הגדול ביכולת לנטר ולנתח את התעבורה האדירה ברשת.

האינטרנט פתוח לכל הגילאים וכל תוכן מוצא ביטוי בו, כאשר ללא תקינה או חיקוק גם ילדים ונוער מופגזים במידע לא מצונזר, פורנוגרפי, או זוועתי מכל סוג. בנקודה זו יש שיצעקו על פגיעה בחופש הביטוי, אך אל לנו לשכוח כי ככל שחופש הביטוי מתרחב, חופש הבחירה ברשת מצטמצם. ילדים ונוער לא יכולים לבחור את התוכן אליו הם חשופים מכיון שאין להם את הכלים המוסריים וההכוונה ברשת לעשות כך, והרי הורים לא יכולים לשבת ליד המחשב ולידם ולדאוג לסנן את התוכן כל דקה ודקה.

וכך, לא לראשונה, צעיר בן 19 מפלורידה, שסבל ממאניה דיפרסיה, תעד את התאבדותו ברשת תוך עידוד בתגובות לבצע את המעשה. השאלות שעלו ממקרה זה הן קשות: על מי צריך וניתן להטיל את האחריות למקרה? הם מדובר במידע אסור העובר ברשת? האם האשמה מוטלת על בעל האתר? ספקית האינטרנט? מנהל הפורום? הגולשים המעודדים?

ההשלכות של הטלת אחריות הן מרחיקות לכת: הרי גם אם נדרוש את ניטור הרשת למילות מפתח בנושא הזה (לדוג' מילים כמו "מוות", "גלולות", "להתאבד" וכו') השאלה הטבעית שתעלה תהיה איך נוכל לדעת שהכוונות מאחורי הכתיבה אכן אמיתיות? איך נדע כי המילים הללו אכן באות לתאר אקט אמיתי שעלול להתרחש? האיזון הדק שיש ליצור בין הצורך לנטר אך לא לנטרל את היכולות האדירות של רשת האינטרנט מציב קשיים רבים. אם בעל אתר ינטר את תוכן האתר שלו, הרי שניטור זה מעביר אליו את האחריות ובעל אתר לא יעשה זאת בשל הקושי הטכנולוגי והמחיר הגבוה. מנהלי פורום, שלרוב אינם מקבלים תשלום זה או אחר ומבצעים את עבודתם בהתנדבות, מרימים מפעם לפעם את דגל האזהרה למעשים אלו או אחרים המתבצעים תחת האתרים אותם הם מנהלים אך לא ניתן להאשימם בכל מקרה וכך,השאלה הנותרת היא האם ניתן להאשים את המגיבים המעודדים את הפעולה? התשובה לשאלה זו תלויה בגורמים משפטיים והמשטרה, אם יתנו צו לספקי האינטרנט לחשוף את פרטי הגולשים הללו.

בעולם המשפטי, מונחת על הכף זכות הציבור לדעת וכן עיקרון ניטרליות הרשת אך נראה כי שוב הטכנולוגיה והתפתחות האפשרויות הגלומות ברשת האינטרנט, מקדימות את הסדרת הסוגיות השונות בפסיקה ובחקיקה. נראה כי רשת האינטרנט מציבה אתגרים שהמערכת החוקית עדיין לא בשלה להתמודד עימם.

כבר שנים מנסים בדרכים שונות להלחם בתופעת ה"ספאם", בארץ ובעולם. ספאם יכול להשלח כהודעת דואר אלקטרוני, מסרון, מסר מיידי, SEO, תגובות בבלוגים, בפייסבוק, בטלפון או בכל אמצעי תקשורת אחר שתעלו על הדעת. בסוף נובמבר יכנס לתוקפו התיקון לחוק התקשורת, אך ככל הנראה, יוכל החוק רק לפגוע בבעלי עסקים קטנים בתחום הפועלים בישראל, ולא יפעל למיגור התופעה העולמית.

נסיונות להסדרה הפרטית בדמות שליחת ספאם למפיצי דואר הזבל על ידי חברת "בלו-סקיוריטי", נכשלו בשנת 2006, כשנתיים לאחר שייסד את החברה ערן רשף, כאשר האקר בשם  PharmaMaster שם ידו על רשימת לקוחות החברה ואיים כי יפיץ את הרשימה לאלפי ספאמרים אחרים אם פעילות החברה לא תיפסק תוך 48 שעות. בנוסף, לאחר שהנסיון לשחד את רשף כשל, ההאקר הפיל שרתים רבים של לקוחות החברה ושיתק את פעילותם ואת פעילות "בלו סקיוריטי". בעקבות ההתקפה הקשה, כמעט ושותקו תשתיות האינטרנט העולמיות ורשף נכנע ויצא מעסקי האנטי-ספאם.

במישור המשפטי בארץ ,ההסדרה החוקית חלה על משלוח פקסים בלבד ואין בה התייחסות לטכנולוגיה החדשה. עד היום, תביעות אזרחיות בגין משלוח ספאם לא הניבו פרי משמעותי, היו מעטות, ואפילו תביעות של ספקית האינטרנט קוי זהב וענקית התוכנה מיקרוסופט כנגד אמיר גנס וחברת ניו אפרוצ' הסתיימו בפשרה שנבעה ככל הנראה ממסגרת החוק שלא היתה מזכה את התובעים בסעדים להם עתרו. בניגוד נזק הכלכלי הרב שמשוקף ברמות שונות החל מהמשתמש הביתי, עובר דרך המשתמשים העסקיים והחברות המסחריות  וכלה בספקיות האינטרנט והתשתיות, העלות הנמוכה של משלוח הספאם והרווח הגבוה שמניבים השולחים, עדיין מהוווים תמריץ להמשך התפשטות התופעה.

בעוד ספאמרים רבים מנסים לחוס בצילו של חופש הביטוי של הפרסומת המסחרית, קשה לומר שזהו המקרה הקלאסי להגנה זו, שהרי חופש הביטוי דן בחופש הדובר להתבטא, אך לא בחובת הקהל להקשיב, ועל כן הגנה על ציבור שאינו מעוניין לקבל ספאם פוגעת רק בעקיפין על חופש הביטוי של שולח ההודעות. דעות אחרות אף גורסות כי הזכות לפרטיות כוללת את הזכות של הפרט להגביל את הגישה אליו ולמרות שאתרים רבים עוברים על חוק הפרטיות בשימוש בפרטיהם של אנשים לא לצורך שלו ניתנו, הרי הסדר זה כמעט ובלתי אפשרי לאכיפה ונראה כי אינו מותאם למציאות הטכנולוגית החדשה.

במסגרת מלחמת החורמה בישראל כנגד הספאם, במרץ 2008 עברה ההצעה לתיקון חוק התקשורת שעיקרו הוא שימוש במנגנון ה OPT-IN אשר באמצעותו מאשר אדם לאחר קבלת הודעת הפרסומת הראשונה האם ברצונו להמשיך ולקבל הודעות – במידה ולא הסכים, החברה נדרשת להפסיק לשלוח אליו פרסומות, לפי המודל האירופי. הפיצוי (אף ללא הוכחת נזק) במקרה של הפרת החוק, יכול להגיע לנוע בין 1000 ש"ח ועד מאות אלפי שקלים. רבות דובר על החוק המאיים, אך אם נסתכל על התופעה הגלובלית, נבין שישראל ממוקמת במקום ה 19 (על פי המחקר האחרון של חברת קספרסקי בשנת 2007) עם 1.1% בלבד מהספאם העולמי.

למרות שבעולם הנטיה היום להתייחס לספאם כעבירה פלילית בעיקר בפן הקשור בפורנוגרפיה (פדופיליה), והוכרזה מלחמה על שולחי הספאם, הרי שבמדינות רבות עדיין לא חלים חוקים ברורים ויש קושי רב ביכולת לאכוף את החוקים: כמות השולחים היא רבה ויש קושי טכנולוגי לאתר את השולחים – כיום כל אדם יכול לפתוח כתובת זמנית בחינם ולא להזדהות, הוא יכול לשלוח את הדואר דרך כל מקום בעולם ואף להסוות את מקור השליחה ולהתחזות למקור מהימן. נראה כי החוק בארץ אולי יצליח לעצור מעט מהספאמרים המקומיים, אך לא יעצור את התופעה העולמית.

הטכניקות הטכנולוגיות שנעשה בהן שימוש מתעדכנות ללא הרף ומנסות להדביק את קצב התפתחות דרכי ההפצה וההערמה על תוכנות הסינון : מנגנוני CAPCHA, זיהוי תבניות, איתור כתובות URL, השיטה הביסיאנית, רשימות DNSBL, כללים, מילות מפתח, שיתוף גולשים, זיהוי לפי כתובות נמענים ושולחים ועוד.. אך ניתן לומר בבירור כי גם במירוץ זה ידם של הספאמרים נשארת על העליונה.

נראה שאין פתרון קסם. ייתכן שרק הסדרה משולבת טכנולוגית-חקיקתית-עולמית שתיושם עם ענישה על ההפרה לא רק למפיצי הספאם אלא גם למפרסמים עצמם תוכל לספאמרים, אף כי נראה שבכל צעד שנעשה, הם תמיד יהיו צעד אחד לפני.

ביום חמישי האחרון הופיעו "הבנות נחמה" ב"ברלה" (להבות חביבה). לטעמי, היתה הופעה מצוינת. הבנות הרשו לעצמן להשתחרר ושרו בהרמוניה קולית מושלמת. קרולינה הפגינה כשרון ווקאלי יוצא דופן, דנה עדיני הצטיינה במתיקות עד אין קץ, ויעל דקלבאום שפכה ציניות והומור לכל כיוון. נהנתי בעיקר משמיעת הסנוניות של החומר החדש שלהן, והביצוע הנועז של "הכניסיני תחת כנפך" של ביאליק.המון כשרון נשפך בהופעה הזו.

זו כבר הופעה שניה שאנחנו הולכות אליה בלהבות חביבה. ההופעה הראשונה היתה איחוד של אלון אולארצ'יק, יצחק קלפטר ואפרים שמיר. הופעה נהדרת ומגוונת בכל החומרים של שלושת היוצרים והמבצעים המופלאים, שקלטה אליה מבוגרים שביקשו קצת נוסטלגיה וצעירים שחיפשו קצת איכות. כבר מאז המקום התחבב גם עלינו (ואולי זה מקור השם?) בעיקר בשל המקומות המסומנים והנוחים, האוכל האיכותי, והסאונד המחשמל.

ביום שבת האחרון, למרות השפעת שתקפה אותי בסופ"ש, שמנו פעמינו לפסטיבל הפסנתר, ל"נשים שרות ערן צור". הערה לסדר: מרינה מקסימיליאן בלומין היא מבחינתי הכוכבת שנולדה. בניצוחה הועלה מופע אינטיליגנטי ומוצלח, בשיתוף עם שאריות הקול של טל גורדון המופלאה, עם אונילי (שאני לא הכרתי לפני המופע) ואיה כורם, נציגת בוגרי רימון. שלושתן ניסו לגוון בביצועים שונים לשיריו מיוחדים של ערן צור, הצליחו לרוב, אך לצערנו, הצרצור המרגיז שהגיע מסאונד בעייתי וצורם הפריע לנו לאורך כל ההופעה. בסיום ההופעה, ערן צור עלה לבמה ופרגן להן, וזכה לביצוע פרטי (כשהבנות מפנות את הגב לקהל ושרות אליו כשהוא ישוב על כורסא עם כוס יין ביד) של השיר "שולחן הכתיבה".