היום מתחיל רגוע. בשעה 9 אני מתעוררת לאיטי, מדליקה את הקומקום,לוקחת סיגריה ראשונה, מתחילה לעלעל בעיתוני הבוקר, קוראת על הפיטורים האחרונים,נכנסת למיני דיכאון, קוראת על הירידות בשוק המניות והאגחים, נכנסת לדיכאון יותר משמעותי,ממשיכה לקרוא על המשבר הכלכלי, ומתחילה לחשוב.
10 שנים של נסיון לא מספיקות לי כדי לסגור חוזה עבודה חדש.שלושה חוזים היו מונחים לי על קצה השולחן והוקפאו מיד אחרי החגים. הסטארטאפ זוחל לו לאיטו,האבטלה אוכלת אותי בלי מלח וצוחקת לי בפרצוף כל בוקר.
אחרי הניתוח שלי, הניתוח של אמא שלי ושאר החיים שהסיתו את תשומת ליבי ממנה -חזרתי לחשוב עליה – ובגדול.הראש טוחן – לצאת לעצמאות בשלב כזה? לנסות להמשיך כשכירה?לקחת אבטלה 3 חודשים ולסיים עם התואר בזריזות ואז לנסות את השוק מחדש? לשים פול גז על הסטארטאפ ולשכוח מהשאר?
אין תשובות ודאיות לגבי העתיד. יש ספקולציות.
אני שונאת ספקולציות.
מטקבקים אחרונים