מורן בר עושה סדר – הבלוג

כבר שנים מנסים בדרכים שונות להלחם בתופעת ה"ספאם", בארץ ובעולם. ספאם יכול להשלח כהודעת דואר אלקטרוני, מסרון, מסר מיידי, SEO, תגובות בבלוגים, בפייסבוק, בטלפון או בכל אמצעי תקשורת אחר שתעלו על הדעת. בסוף נובמבר יכנס לתוקפו התיקון לחוק התקשורת, אך ככל הנראה, יוכל החוק רק לפגוע בבעלי עסקים קטנים בתחום הפועלים בישראל, ולא יפעל למיגור התופעה העולמית.

נסיונות להסדרה הפרטית בדמות שליחת ספאם למפיצי דואר הזבל על ידי חברת "בלו-סקיוריטי", נכשלו בשנת 2006, כשנתיים לאחר שייסד את החברה ערן רשף, כאשר האקר בשם  PharmaMaster שם ידו על רשימת לקוחות החברה ואיים כי יפיץ את הרשימה לאלפי ספאמרים אחרים אם פעילות החברה לא תיפסק תוך 48 שעות. בנוסף, לאחר שהנסיון לשחד את רשף כשל, ההאקר הפיל שרתים רבים של לקוחות החברה ושיתק את פעילותם ואת פעילות "בלו סקיוריטי". בעקבות ההתקפה הקשה, כמעט ושותקו תשתיות האינטרנט העולמיות ורשף נכנע ויצא מעסקי האנטי-ספאם.

במישור המשפטי בארץ ,ההסדרה החוקית חלה על משלוח פקסים בלבד ואין בה התייחסות לטכנולוגיה החדשה. עד היום, תביעות אזרחיות בגין משלוח ספאם לא הניבו פרי משמעותי, היו מעטות, ואפילו תביעות של ספקית האינטרנט קוי זהב וענקית התוכנה מיקרוסופט כנגד אמיר גנס וחברת ניו אפרוצ' הסתיימו בפשרה שנבעה ככל הנראה ממסגרת החוק שלא היתה מזכה את התובעים בסעדים להם עתרו. בניגוד נזק הכלכלי הרב שמשוקף ברמות שונות החל מהמשתמש הביתי, עובר דרך המשתמשים העסקיים והחברות המסחריות  וכלה בספקיות האינטרנט והתשתיות, העלות הנמוכה של משלוח הספאם והרווח הגבוה שמניבים השולחים, עדיין מהוווים תמריץ להמשך התפשטות התופעה.

בעוד ספאמרים רבים מנסים לחוס בצילו של חופש הביטוי של הפרסומת המסחרית, קשה לומר שזהו המקרה הקלאסי להגנה זו, שהרי חופש הביטוי דן בחופש הדובר להתבטא, אך לא בחובת הקהל להקשיב, ועל כן הגנה על ציבור שאינו מעוניין לקבל ספאם פוגעת רק בעקיפין על חופש הביטוי של שולח ההודעות. דעות אחרות אף גורסות כי הזכות לפרטיות כוללת את הזכות של הפרט להגביל את הגישה אליו ולמרות שאתרים רבים עוברים על חוק הפרטיות בשימוש בפרטיהם של אנשים לא לצורך שלו ניתנו, הרי הסדר זה כמעט ובלתי אפשרי לאכיפה ונראה כי אינו מותאם למציאות הטכנולוגית החדשה.

במסגרת מלחמת החורמה בישראל כנגד הספאם, במרץ 2008 עברה ההצעה לתיקון חוק התקשורת שעיקרו הוא שימוש במנגנון ה OPT-IN אשר באמצעותו מאשר אדם לאחר קבלת הודעת הפרסומת הראשונה האם ברצונו להמשיך ולקבל הודעות – במידה ולא הסכים, החברה נדרשת להפסיק לשלוח אליו פרסומות, לפי המודל האירופי. הפיצוי (אף ללא הוכחת נזק) במקרה של הפרת החוק, יכול להגיע לנוע בין 1000 ש"ח ועד מאות אלפי שקלים. רבות דובר על החוק המאיים, אך אם נסתכל על התופעה הגלובלית, נבין שישראל ממוקמת במקום ה 19 (על פי המחקר האחרון של חברת קספרסקי בשנת 2007) עם 1.1% בלבד מהספאם העולמי.

למרות שבעולם הנטיה היום להתייחס לספאם כעבירה פלילית בעיקר בפן הקשור בפורנוגרפיה (פדופיליה), והוכרזה מלחמה על שולחי הספאם, הרי שבמדינות רבות עדיין לא חלים חוקים ברורים ויש קושי רב ביכולת לאכוף את החוקים: כמות השולחים היא רבה ויש קושי טכנולוגי לאתר את השולחים – כיום כל אדם יכול לפתוח כתובת זמנית בחינם ולא להזדהות, הוא יכול לשלוח את הדואר דרך כל מקום בעולם ואף להסוות את מקור השליחה ולהתחזות למקור מהימן. נראה כי החוק בארץ אולי יצליח לעצור מעט מהספאמרים המקומיים, אך לא יעצור את התופעה העולמית.

הטכניקות הטכנולוגיות שנעשה בהן שימוש מתעדכנות ללא הרף ומנסות להדביק את קצב התפתחות דרכי ההפצה וההערמה על תוכנות הסינון : מנגנוני CAPCHA, זיהוי תבניות, איתור כתובות URL, השיטה הביסיאנית, רשימות DNSBL, כללים, מילות מפתח, שיתוף גולשים, זיהוי לפי כתובות נמענים ושולחים ועוד.. אך ניתן לומר בבירור כי גם במירוץ זה ידם של הספאמרים נשארת על העליונה.

נראה שאין פתרון קסם. ייתכן שרק הסדרה משולבת טכנולוגית-חקיקתית-עולמית שתיושם עם ענישה על ההפרה לא רק למפיצי הספאם אלא גם למפרסמים עצמם תוכל לספאמרים, אף כי נראה שבכל צעד שנעשה, הם תמיד יהיו צעד אחד לפני.