מורן בר עושה סדר – הבלוג

כבר הספקתי לעלעל השבוע במספר בלוגים עם בטן מלאה על הספאם הפוליטי שהחלו לקבל עם התקרבות הבחירות. הנה למשל,שרון גפן, התעצבנה (בצדק) על הפניה הלא אישית, בלשון זכר, ממפלגת מרץ.

אז אפרים סנה, לא נפל למלכודת הזכר/ נקבה או השם הפרטי (בעיקר משום שהפניה אלי לא באמת אישית), אלא פשוט שלח לי מייל כחלק מרשימת תפוצה. ואני רק רוצה לדעת מהיכן, אדון אפריים, שלפת את כתובת המייל שלי.
תן לי ניחוש אחד ואני אענה שבלי קשר לזבל ששלחת לי ("חייבים להתעורר,לאחד כוחות ולחסל את הפשע,זה אפשרי" ?!), ממאגר שנקצר והתעלמת לגמרי מהעובדה שקצירת כתובות אינה לגיטימית ונאסרת בכל האתרים הגדולים (למרות הפסיקה ההפוכה בנושא ספידי-נט, שהצליחה להצביע בדיוק על החור הקיים בחקיקה בנושא), אדון סנה אתה גם מפנה אותי לאתר שלך, להרשם להלחם בפשיעה (תודה, כבר תרמתי במשרד), מפנה אותי לאתר "מקו" לראות כתבה זו או אחרת  וגם לפליקס של תפוז. העיקר שלא מדובר בפרסומת. באמת מזל.
המייל שממנו נשלחה ההודעה היה מ kora112@012.net.il (הלואי שמישהו יקצור את הכתובת הזו מפה וישלח לך מיילים ממפלגות אחרות) שנראה לי שלא ממש מזוהה עם אפרים סנה, אלא יותר כמו עם חברה שעוסקת במשלוח ספאם (הפליא אותי שאפילו ג'ימייל העביר אותו כהודעה לגיטימית).
וכך, מאמץ לו אפרים סנה את חופש הביטוי הפוליטי, אחד מאבני היסוד של מדינה דמוקרטית, כתירוץ לשלוח לי שטויות למייל (ואת השטויות האלו אפילו הג'ימייל שלי לא סינן).

אני כבר יודעת במי אני לא אבחר בבחירות הקרובות : באנשים שמתנהלת נגדם חקירה במשטרה, את אלו שניצלו מינית/נפשית/פיזית נשים תוך שימוש במעמדם. אני לא אבחר באלו שאחראיים להפסדים בקרנות הפנסיה של ההורים שלי (ושלי, אבל ניחא, אני מאמינה שהבורסה תתקן אותם עד שאגיע לגיל הרלוונטי), לא אבחר באלו שהאג'נדה הפוליטית שלהם משתנה כל יום שני וחמישי, או בעקבות כל טיל שפוגע בדרום הארץ (המושג "עוטף עזה" אידיוטי ומנכר, גורם לי לחלחלה כל פעם מחדש). אני גם לא אבחר באלו המתנדנדים בין מפלגות לפי הפופולריות של העומד בראשם רק כדי לשמור את הכיסא שלהם חם. והנה, אני כנראה גם לא אבחר באלו ששולחים לי זבל ופולשים לי לפרטיות לא פחות מאותם אלפי בעלי עסקים קטנים שנאלצו לסגור את עסקיהם כי אין להם את הלובי להוסיף סייגים לחוקים.
אז מי נשאר?

שבת שלום!

בניגוד לכל הכתבות שנערכו בנושא, ההד הציבורי לו זכה התיקון לחוק התקשורת החדש בנוגע לדואר-זבל עדיין לא גרם להסתערות על בתי המשפט בתביעות (או שמא החוק השיג את שלו?). במדינות רבות אין חוקים ברורים לגבי שליחת Spam וגם במדינות בהן החוקים ברורים יש קושי עצום לאכוף את החוק מסיבות רבות: כמות השולחים היא עצומה ומאוד קשה לאתר את מקור השולח מאחר בעיקר כאשר כיום כל אדם יכול לפתוח חשבון דואר אלקטרוני חינם במקומות רבים – הוא יכול לשלוח ספאם, לסגור את החשבון ולפתוח חדש בשם אחר או אצל ספק אחר. למעשה, ניתן לשלוח דואר מכל מקום בו יש מחשב מחובר לאינטרנט והשולח לא חייב להזדהות וכן, מפרסמים מתוחכמים יכולים להסוות לחלוטין את המקום ממנו שלחו את ה Spam ולשלחו כאילו הגיע ממקור מהימן. לא חסרות שיטות, ובעיניי, האפקטיביות של החוק מוטלת בספק. לכן, החלטתי לגוון קצת ולפרסם פה את תגובתה של מנהלת חברה לשיווק ופרסום באמצעות אמצעים אלקטרוניים (היא ביקשה לשנות את ההגדרה "ספאמרית" לטייטל הנ"ל) לסמינריון בנושא שכתבתי לקראת כניסת התיקון לחוק התקשורת:

"אני לא מסכימה לכינוי 'ספאמרית' כי זה לא מה שאני עושה (ולמרות שזה לא מה שאני עושה – החוק החדש הולך לפגוע לי משמעותית בפרנסה, תיכף נגיע לזה) ואני בטח לא מצדדת בזכות לזבל…. בבקשה לשנות את הכותרת".

איך החוק החדש הולך לפגוע לי בפרנסה למרות שאפשר לקרוא לי "ספאמרית" בדיוק כמו לכל קורא אחר של מילים אלה? אני אסביר.
שלחתם בערב החג האחרון SMS 'חג שמח' או 'שנה טובה' לכל מכריכם בסלולארי? זה, לפי ה "ההגדרה", החוקית וה'וובית' – ספאם! העברתם לכל רשימת התפוצה שלכם תמונות של הילד הקטן? אתם ספאמרים, 'זבלנים' שהרי אף אחד מרשימת התפוצה לא הסכים במפורש לקבל מכם תמונות של הילד ואף אחד לא נתן לכם את כתובתו למטרה זו! דינכם, אם כן, צריף להיות מעל 200,000 ₪ קנס ופיצוי של מעל 1000 ₪ לכל אחד מהנמענים שירצו לעשות 'עליכם' רווח קל…
הדוגמא הזאת רק ממחישה את הבורות וחוסר ההבנה של המחוקק בטכנולוגיית הווב בכלל ושיווק בעידן המודרני בפרט, הכינוי 'ספאם', שהוא כינוי דמגוגי זול (בכלל, הטרמינולוגיה ברשת מאוד בעייתית, קונוטציות של מילים כמו 'דואר זבל', 'ספאם' או abuse רק תורמים לבורות) להרבה מאוד תחומים.
אני, למשל, כבר שנים מפעילה מערכות שיווק באמצעות מיילים, פקסים ומסרונים, ולא – אני לא עושה ספאם! אני שולחת פרסום רק לרשימות מאושרות , מקפידה להוציא אנשים מהתפוצה ושולחת רק תכנים מקובלים. למרות זאת – החוק החדש הולך לפגוע בפרנסה שלי בצורה משמעותית. למה? כי ההבנה של המחוקק בעולם האינטרנט דומה להבנתו של ילד בן 4 בתחום ייעוץ השקעות.
אם, בדומה לחוק האמריקאי, החוק היה מתייחס למי שאינו מאפשר הסרה מרשימת התפוצה, מי שמסתתר מאחורי שם אלמוני או מי ששולח תכנים בוטים – מקובל עלי. אבל החוק, במתכונתו הנוכחית מתייחס גם למי ששולח 'שנה טובה' ללקוחות שלו בפקס…
מדוע, לדעתי, החוק נכתב בצורה כזאת? כפופוליזם זול וחוסר הבנה משווע. הרבה יותר קל לפגוע בי, כי לי אין הרבה כסף להלחם מאשר במפיצי הפורנוגרפיה ברשת למשל. מה חמור יותר? פופ אפ של איברים אינטימיים של בחורות שמוצג לי או לילד שלי או הודעת אי מייל שמציעה לך חופש מרוכז לעובדים בספא באמירים? מה חמור יותר, מודעה בעיתון שמגייסת בחורות לזנות או הודעת פקס שמציעה את שירותי החברה לאיתור עובדים?
נו, באמת, בי פשוט קל וזול יותר להלחם, מאוד קל לפגוע בפרנסה שלי למרות שלא עשיתי רע לאף אחד. כמו שעדיף לחוקק חוקים נגד עישון שפוגעים בבעלי הפאבים החלשים מאשר לפעול נגד מפעלים שגורמים זהום הרבה יותר גרוע אבל שייכים לאנשים עם הרבה יותר כסף.
לא עשית רע? תשאלו, את מבזבזת זמן של אנשים, פולשת למרחב הפרטי שלהם… שטויות במיץ עגבניות. מבזבזת זמן? בדיוק שבריר השנייה לוקח לעשות 'del' לעובד שלא רוצה לקרוא את ההודעה, העובדה שהעובדים שלכם נמשכים לקרוא הודעת זבל ומבזבזים על זה חצי שעה ביום– הבעיה אצלם, תבחרו עובדים עם מוסר עבודה יותר גבוה שיעסקו בעבודה להם במקום לקרוא פרסומות !
פולשת למרחב הפרטי? פשוט שטויות. השתלת תוכן שיווקי במדיה לא פוגע בצרכן? פרסומות בטלוויזיה לא פולשות למרחב לכם? לא טוב לכם – תזפזפו או תמחקו. אנחנו לא חיים במדינה קומוניסטית לפני 50 שנה. אז נכון, פרסום בטלוויזיה קיים כבר שנים ולכן המחוקק והרגולטור מכירים את התחום טוב יותר ופרסום באינטרנט הוא חדש יחסית, אבל למה אני, כמשווקת, כעסק שנמצא בקדמת הבמה הטכנולוגית צריכה לסבל מחוסר המקצועיות המשווע של המחוקק? הודעת הדואר האלקטרוני מפריעה לכם? תתקינו אנטי ספאם, זה חינם,יעיל, פשוט, אבל הרבה פחות כיף מלהתבכיין או לקלל אותי חזרה ב"הסרה מהתפוצה"…. רק טכנולוגיה יכולה לנצח טכנולוגיה ובטח לא פופוליזם זול.
מה יקרה, כיצד נתמודד עם החוק? אני מניחה שחברות קטנות כמוני פשוט יצטרכו לשנות את עיסוקם בעוד שהספאמרים הגדולים, אלא שבאמת שולחים דואר זבל ויש להם יותר תקציבים בלהתמודד עם מחוקק דמגוג, פשוט יקדישו יותר אנרגיות בלעקוף את החוק, להסתיר את זהותם או למצוא דרכים עוקפות (למשל, לשלוח את המייל ממדינה אחרת). אז מה עשינו בזה? פגענו בפרנסה שלי ושל עוד אנשים שאני מפרנסת? יופי. עצרנו את דואר הזבל? בחיים לא. העברנו חוק שנוכל לנופף לו בציבור – כן. פתרנו בעיה? – בחיים לא. רק בזבזנו עוד מכספו של משלם המיסים. ככה נותנים אופציות ליזמים ישראלים לפרוח כדי שנוכל לעמוד בתחרות עם המזרח? נו, באמת, המדינה לא מערימה עלינו כבעלי עסקים מספיק קשיים גם ככה? בכוח לגרום לנו להעביר את הכישרון שלנו למקום אחר….?
ומה אם אנשים שקיבלו שירות טוב מהפרסומת שהם קיבלו? מה עם עסק שמצא עובדים דרך פרסומת שקיבל? מה עם המפרסם? זו לא זכותו להציע את מרכולתו לאנשים? האם אתם מבינים את המשמעות העמוקה יותר, ברמה המוסרית, החוקתית, של אימוץ החוק האירופאי, לפיו – לא תוכלו להעביר מסר לאנשים כל עוד הם לא נתנו לך הסכמה מפורשת לכך? זהו חופש ביטוי? זוהי דמוקרטיה? זה שוק חופשי (סליחה, אל תענו לי, לא קיבלתם הסכמה מפורשת ממני לשמוע אתכם… נו באמת…)
אם אדם מסתיר את זהותו כמפרסם או כשולח, מסתיר את היות ההודעה פרסומת, לא מאפשר הוצאה מהתפוצה או שולח תכנם לא הולמים (דנה מחכה לך חמה…) מקובל עלי שהחוק, כמו במודל האמריקאי יפעל נגדו, אבל במודל הנוכחי – פשוט אין היגיון ואין תועלת.

מדובר בבעלת עסק לשיווק המשרת שוק של 400,000 עסקים קטנים. בשבילה ובשביל הרבה אחרים בתחום החוק יהיה גזר דין סגירה. את התיקון לחוק האמור אפשר למצוא בקישור הזה

כבר שנים מנסים בדרכים שונות להלחם בתופעת ה"ספאם", בארץ ובעולם. ספאם יכול להשלח כהודעת דואר אלקטרוני, מסרון, מסר מיידי, SEO, תגובות בבלוגים, בפייסבוק, בטלפון או בכל אמצעי תקשורת אחר שתעלו על הדעת. בסוף נובמבר יכנס לתוקפו התיקון לחוק התקשורת, אך ככל הנראה, יוכל החוק רק לפגוע בבעלי עסקים קטנים בתחום הפועלים בישראל, ולא יפעל למיגור התופעה העולמית.

נסיונות להסדרה הפרטית בדמות שליחת ספאם למפיצי דואר הזבל על ידי חברת "בלו-סקיוריטי", נכשלו בשנת 2006, כשנתיים לאחר שייסד את החברה ערן רשף, כאשר האקר בשם  PharmaMaster שם ידו על רשימת לקוחות החברה ואיים כי יפיץ את הרשימה לאלפי ספאמרים אחרים אם פעילות החברה לא תיפסק תוך 48 שעות. בנוסף, לאחר שהנסיון לשחד את רשף כשל, ההאקר הפיל שרתים רבים של לקוחות החברה ושיתק את פעילותם ואת פעילות "בלו סקיוריטי". בעקבות ההתקפה הקשה, כמעט ושותקו תשתיות האינטרנט העולמיות ורשף נכנע ויצא מעסקי האנטי-ספאם.

במישור המשפטי בארץ ,ההסדרה החוקית חלה על משלוח פקסים בלבד ואין בה התייחסות לטכנולוגיה החדשה. עד היום, תביעות אזרחיות בגין משלוח ספאם לא הניבו פרי משמעותי, היו מעטות, ואפילו תביעות של ספקית האינטרנט קוי זהב וענקית התוכנה מיקרוסופט כנגד אמיר גנס וחברת ניו אפרוצ' הסתיימו בפשרה שנבעה ככל הנראה ממסגרת החוק שלא היתה מזכה את התובעים בסעדים להם עתרו. בניגוד נזק הכלכלי הרב שמשוקף ברמות שונות החל מהמשתמש הביתי, עובר דרך המשתמשים העסקיים והחברות המסחריות  וכלה בספקיות האינטרנט והתשתיות, העלות הנמוכה של משלוח הספאם והרווח הגבוה שמניבים השולחים, עדיין מהוווים תמריץ להמשך התפשטות התופעה.

בעוד ספאמרים רבים מנסים לחוס בצילו של חופש הביטוי של הפרסומת המסחרית, קשה לומר שזהו המקרה הקלאסי להגנה זו, שהרי חופש הביטוי דן בחופש הדובר להתבטא, אך לא בחובת הקהל להקשיב, ועל כן הגנה על ציבור שאינו מעוניין לקבל ספאם פוגעת רק בעקיפין על חופש הביטוי של שולח ההודעות. דעות אחרות אף גורסות כי הזכות לפרטיות כוללת את הזכות של הפרט להגביל את הגישה אליו ולמרות שאתרים רבים עוברים על חוק הפרטיות בשימוש בפרטיהם של אנשים לא לצורך שלו ניתנו, הרי הסדר זה כמעט ובלתי אפשרי לאכיפה ונראה כי אינו מותאם למציאות הטכנולוגית החדשה.

במסגרת מלחמת החורמה בישראל כנגד הספאם, במרץ 2008 עברה ההצעה לתיקון חוק התקשורת שעיקרו הוא שימוש במנגנון ה OPT-IN אשר באמצעותו מאשר אדם לאחר קבלת הודעת הפרסומת הראשונה האם ברצונו להמשיך ולקבל הודעות – במידה ולא הסכים, החברה נדרשת להפסיק לשלוח אליו פרסומות, לפי המודל האירופי. הפיצוי (אף ללא הוכחת נזק) במקרה של הפרת החוק, יכול להגיע לנוע בין 1000 ש"ח ועד מאות אלפי שקלים. רבות דובר על החוק המאיים, אך אם נסתכל על התופעה הגלובלית, נבין שישראל ממוקמת במקום ה 19 (על פי המחקר האחרון של חברת קספרסקי בשנת 2007) עם 1.1% בלבד מהספאם העולמי.

למרות שבעולם הנטיה היום להתייחס לספאם כעבירה פלילית בעיקר בפן הקשור בפורנוגרפיה (פדופיליה), והוכרזה מלחמה על שולחי הספאם, הרי שבמדינות רבות עדיין לא חלים חוקים ברורים ויש קושי רב ביכולת לאכוף את החוקים: כמות השולחים היא רבה ויש קושי טכנולוגי לאתר את השולחים – כיום כל אדם יכול לפתוח כתובת זמנית בחינם ולא להזדהות, הוא יכול לשלוח את הדואר דרך כל מקום בעולם ואף להסוות את מקור השליחה ולהתחזות למקור מהימן. נראה כי החוק בארץ אולי יצליח לעצור מעט מהספאמרים המקומיים, אך לא יעצור את התופעה העולמית.

הטכניקות הטכנולוגיות שנעשה בהן שימוש מתעדכנות ללא הרף ומנסות להדביק את קצב התפתחות דרכי ההפצה וההערמה על תוכנות הסינון : מנגנוני CAPCHA, זיהוי תבניות, איתור כתובות URL, השיטה הביסיאנית, רשימות DNSBL, כללים, מילות מפתח, שיתוף גולשים, זיהוי לפי כתובות נמענים ושולחים ועוד.. אך ניתן לומר בבירור כי גם במירוץ זה ידם של הספאמרים נשארת על העליונה.

נראה שאין פתרון קסם. ייתכן שרק הסדרה משולבת טכנולוגית-חקיקתית-עולמית שתיושם עם ענישה על ההפרה לא רק למפיצי הספאם אלא גם למפרסמים עצמם תוכל לספאמרים, אף כי נראה שבכל צעד שנעשה, הם תמיד יהיו צעד אחד לפני.